פסק-דין בתיק ת"ק 3935-06-11

1.         א.         ביום 23.2.11 נרשמו התובעת ובן זוגה כמנויים למועדון כושר המנוהל על ידי הנתבעת לתקופה של 8 חודשים בעלות של 200 ש"ח לחודש בתוספת תשלום חד פעמי של 200 ש"ח למטרת ביטוח כל מנוי.

                        לצורך הבטחת התשלומים העתידים, מסרה התובעת עבור שני המנויים, 8 שיקים: הראשון ע"ס 600 ש"ח, ז"פ 23.2.11 ושלושה שיקים נוספים של 400 ש"ח כ"א וז"פ שלהם החל ב-13.4.11 עד 13.6.11.

            ב.         מסיבות אישיות נאלצה התובעת, בסוף מרץ 2011 לבטל את שני המנויים, אך נתקלו בהתחמקויות בעת שהיה עליהם לקבל את השיקים הנותרים.

                        התובעת טוענת, שבפועל בוטלה העסקה וכחודש וחצי אחרי ביטול העסקה, גילתה שהנתבעת פרעה שני השיקים שז"פ בחודש אפריל.

                        בעקבות כך, יצרה התובעת קשר עם הנתבעת, אך נתקלה בהתנגדות ליצור עמה קשר. בהמשך הדברים, לאחר ויכוחים עם עובדי הנתבעת קיבלה התובעת חזרה את השיקים של חודשים מאי ויוני, אך לא קיבלה החזר התמורה של השיקים שכבר הופקדו.

            ג.          לאור טענת התובעת, שלמרות ביטול העסקה נפרעו שיקים, הגישה התובעת תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 2,000 ש"ח ולפי חשבונה, מגיע לה סכום זה, משום שבפועל שילמה 2,000 ש"ח עבור שני המנויים, כאשר בפועל ניצלו המינויים חודש אחד בלבד ובגין ניצול זה היה עליהם לשלם 200 ש"ח לחודש עבור כל מנוי ובסה"כ 400 ש"ח  והיה עליהם גם לשלם דמי ביטוח בסך של 200 ש"ח לכל מנוי וביחד עבור שני המנויים 400 ש"ח.

                        למרות זאת, תובעת התובעת החזר של 2,000 ש"ח, הכולל בחובו: החזר כספי בסך 600 ש"ח בעד שני מנויים - כולל ביטוח בסך של 200 ש"ח וכמו כן כולל סכום התביעה החזר מלא בסך של 800 ש"ח עבור שני השיקים הנ"ל בתוספת עוגמת נפש עבור התרוצצויות וטלפונים.

2.         הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובעת - זאת, בין היתר, בשל הטענות הבאות:

            א.         בעת שהתובעת נרשמה כמנוי למועדון הנתבעת, חתמה היא על תקנון והיא ידעה את תוכן התקנון ולפי תקנון זה, רשאי המנוי לסיים את התקשרותו בתוך 7 ימים ממועד ההרשמה ומאחר והבקשה לסיים את המנוי הוגשה לאחר מועד זה - אין לתובעת עילת תביעה.

            ב.         עם הגעת התובעת אל הנתבעת, הוסברו לה המסלולים שניתנים לבחירה ולתובעת הייתה האופציה לבחור תחילה במסלול חודשי אותו ניתן שלא לחדש בתוך כל חודש, ברם  התובעת בחרה את המסלול הארוך בן 12 חודשים.

                        לדעת הנתבעת, הגיעה התובעת למסקנה - לאחר חתימה על המנוי- שמנוי שנתי אינו עונה לצרכיה, מנסה היא בכל דרך להשיב לעצמה את הכספים ששילמה לנתבעת.

            ג.          מנוי אינו ניתן לביטול משיקולים כספיים ותקציב של הנתבעת ולכן, ניתנת למנוי האפשרות לרכוש מנוי לחודש על מנת שהמנוי יוכל לבחור אם להמשיך או להפסיק המנוי לאחר חודש, אך משבחרו המנויים מסלול שנתי - אין הם רשאים לבטל המנוי לאחר עבור 7 ימים מיום המנוי ואם החליטו לבטל המנוי - הביטול נעשה בניגוד לתנאי ההסכם.

                        לתובעת הייתה האפשרות לבטל המנוי רק מסיבה בריאותית בלבד או להעבירו למאן דהוא אחר באישור הנתבעת.

3.         לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם ולאחר ששקלתי את חומר הראיות, אני מחליט לדחות את תביעת התובעת - זאת מן הנימוקים הבאים:

            א.         האמת היא, שמכתב התביעה לא מובן מדוע תובעת התובעת סך של 2,000 ש"ח, שכן הפירוט הנוגע לתשלומים בפועל באמצעות השיקים הנזכרים בתביעה הוא פירוט מבולבל ובלתי ברור ולא ניתן להבין מה סכומי השיקים שנפרעו ומה סכומי השיקים שהוחזרו לתובעת ומה סכומי השיקים שנפרעו לאחר המועד שהמנוי בוטל - לדבריה.

                        בסיכומו של דבר, ציינה התובעת: "אנו מעוניינים לתבוע סכום של 2,000 ש"ח" וגם זאת צוין מבלי ליתן כל הסבר מדוע וכיצד הגיעה התובעת לסכום תביעה זה.

                        כפי שעולה מעדות התובעת, ההחזר הכספי המגיע לה מסתכם בסך של 1,400 ש"ח אך תובעת סך 2,000 ש"ח, בשל הגררת שנוצרה מטעם הנתבעת. (עמ' 3 לפ',ש' 8- 9)

            ב.         המנוי אצל הנתבעת נעשה הן עבור התובעת והן עבור בן זוגה והסכומים אותם שילמה התובעת לנתבעת מתייחסים לשני המנויים ולא ברור מדוע תבעה רק התובעת ולא צרפה גם את בן זוגה כתובע לתביעה זו.

                        בן זוגה של התובעת התייצב בבית המשפט וגם הוא העיד על תקופת המנוי, ועל התשלומים שביצעו בפועל ועל סיבת הגשת תביעה על סך 2,000 ש"ח. (ראה עדותו בעמ' 5 לפ')